תודה - מילה כל כך קטנה, אבל מכילה כל כך הרבה. היא משמחת גם את מי שאומר אותה, וגם את מי שאליו היא מופנית.
מידת הכרת הטוב מצביעה על העובדה שאנו חשים ב'יש'! אכן, יש על מה להודות. ככל שנתבונן ונתמקד בטוב שיש, נמצא אותו בחיינו יותר ויותר, והטוב ילך ויגדל. כאשר מודים על חצי הכוס המלאה, שמים לב לתכולתה ושמחים בטוב, ואילו כאשר חלילה מתלוננים על החסר, מרגישים מחסור ומצוקה.
ילד ששמח במתנות שנותנים לו ומודה עליהן, אזי באופן טבעי הוריו נותנים לו יותר וחשים עונג ושמחה להרעיף עליו עוד ועוד. לעומתו, ילד מפונק שמקבל הכל כמובן מאליו, ומרגיש 'מגיע לי' - יש פחות רצון לתת לו, והנתינה נעשית מתוך חובה.
פעמים רבות מובא במקורותינו על החשיבות להכיר טובה - בראש ובראשונה להודות לקב"ה שבראנו ונתן נשמה באפנו, ומרעיף עלינו טובות וחסדים. מדי בוקר אנו פוקחים את העיניים כשהמילים 'מודה אני' על שפתינו, ולאורך כל היום מבטאים את תודתנו בברכות ובתפילות. ההודיה מעוררת עלינו שפע משמים.
מומלץ לרשום במחברת מדי יום, רצוי בבוקר או לפני השינה, לפחות עשרה דברים שאנו מודים עליהם. וכל המרבה הרי זה משובח. רישום במשך שלושה שבועות לפחות ירגיל אותנו להודות. אם נתמיד בהרגל זה, יקל עלינו גם לחשוב ולהרגיש כך.
כאמור, להכרת הטוב ולהודיה יש קשר ישיר להרגשה טובה, וכך נמנעים מצבים רבים של אכילה רגשית ואכילה הנובעת מרגשות שליליים, כמו: לחץ, מתח ועצבות. מה עוד שבכוח ההודאה להביא את השפע וההרחבה בפועל ממש.
