אני רוצה לפתוח ולהביא את הסיפור על ילד ששאל את המלמד בחיידר,
למה כתוב: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות".
אם כבר, אמר הילד, צריך להיות ההיפך, כי אם לא מקיימים את המצוות כראוי, מקבלים עונש...
"הלך הילד אל הגאון ר' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל וחזר באוזניו על שאלתו.
ענה לו הרב במתיקות לשונו: "תגיד לי, צדיק'ל, כשאתה נועל בבוקר את הנעליים, אתה קופץ לתוך שתיהן בבת אחת?"
"מה פתאום?" צחק הילד, אני נועל קודם נעל ימין, אחר כך את שמאל, קושר את נעל שמאל ומסיים בנעל ימין'.
"מצוין" נהנה הרב והמשיך, "ומה לדעתך עושה צ'אנג הסיני? הוא כן קופץ לתוך שתי נעליו ביחד?"
"לא... אי אפשר", חייך הילד, מדמיין את הסיטואציה.
"טיערער אינגעלע", התלהט הרב, "אתה וצ'אנג הסיני עושים אותו דבר.
אתה מקבל שכר, והוא מקבל אורז, או גם זה לא.
שניכם נועלים נעליים בבוקר, שניכם לא יכולים לקפוץ לשתי הנעליים בבת אחת, אבל אתה נוהג על פי ההלכה, נועל את נעל ימין, נועל את נעל שמאל, קושר את השמאלית ועובר לימנית, ומקבל שכר!!!
לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.
פעולה שגם הגוי עושה – רק היהודי מקבל עליה שכר, כי הוא כיוון לשם שמיים.
עכשיו אתה מבין צדיק'ל? "
את הסיפור הזה קראתי בגיליון אלול של מרווה לצמא, בו רואיינו מספר נשים בשאלה מה הן זוכרות מימי בית הספר והסמינר.
סיפרה אימא לארבעה ילדים, שהיא נזכרת בסיפור הזה מידי יום, כשהיא שורכת את הנעליים לילדים (הם נגד סקוצים...) וקולה של המורה מכיתה ד' מהדהד בתוכה. "וכשאני מתרוממת מהרצפה"
היא אומרת "המחשבה הזאת נצמדת אליי, ואני משתדלת לזכור זאת גם בפעולות יומיומיות ושגרתיות אחרות"
אז איך מיישמים את הזכויות הללו גם בנושא של שמירה על אורח חיים בריא?
למעשה את השיעור הראשון קיבלנו כבר בחג הסוכות
אכילה ושתיה לשם מצוות סוכה
כן, גם אכילה ושתיה
אם היא נעשית בכוונה של לשם מצווה יכולה להיות מצווה.
"אז זה היה בסוכות, שבוע של התכווננות למצוה של אכילה ושתיה בסוכה"
את אומרת, "זה לא כמו בכל ימות השנה".
נכון אבל הדבר לא שונה מהותית מכל ימות השנה!
מובא בקיצור שולחן ערוך, סימן מ"ב הלכות סעודה סימן ב'
"הואיל והיות הגוף בריא ושלם, מדרכי ה' הוא אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך האדם להרחיק את עצמו מדברים המאבדין את הגוף , ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים את הגוף, וכן הוא אומר: ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".
ובסימן ל"א שכל כוונות האדם יהיו לשם שמים סעיף א נאמר כך:
"אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה?
'בכל דרכיך דעהו'
פירוש שאפילו בדרכיך שאתה עושה לצורך גופך, דע את ה' ועשה את הדברים לשמו יתברך, כגון האכילה והשתיה, ההליכה והישיבה...כל צורכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם לעבודתו"
המסרים הללו אולי ידועים לרבים אבל לא תמיד מקשרים אותם לחיי היום יום והשמירה על הבריאות
כאשר נשנה את הגישה והתפיסה התודעתית
כלפי תזונה נכונה, פעילות גופנית ושמירת הבריאות הפיזית והנפשית
ונרגיש שהיא חלק מעבודת ה' שלנו
יקל עלינו להקפיד על הכללים שכל הרופאים והתזונאים ממליצים עליהם ממילא לכל בני האדם.
מעידה עדינה (השם בדוי) אחת המתאמנות שלי:
"החלטתי לפני הרבה זמן, מזה יותר משנה וחצי ללכת לשיעור כושר פעם בשבוע. אבל תמיד הרגשתי שחבל לי על הזמן.
שיש דברים יותר דחופים או חשובים לעשות.
מה, שאני סתם כך אפרגן לעצמי ואצא מן הבית לשיעור כושר?
אני לא יודעת מה לעשות דבר ראשון בבוקר אחרי שהילדים הולכים ללימודים מרוב הבלגן בבית
זה נשמע לי הזוי לעזוב הכל וללכת לדאוג לגוף שלי
אבל אחרי שהבנתי והפנמתי בעוצמה
שבעצם אני מקיימת מצווה, שבעצם מדובר ב"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"
שהשרירים שלי דורשים תחזוק שבועי ואפילו דו יומי יזום מעבר לפעולות היומיות בבית בניקיון וכו'
למעשה אם אני אוכלת בריא זה לא רק עניין של פרגון אישי לעצמי
אלא מצוה כמו כל מצוה
והנהגה טובה שה' מצפה ממני לנהוג בה בעולם הזה
מאז חיי השתנו
והאמיני גם כל המשפחה מרוויחה!"
אם הנושא הזה מעניין אתכם,
אם גם את מתחברים ל'למה' הרוחני הזה המהווה זרז לשמירה על אורח חיים בריא ורגוע,
הרי שאני מציעה לקרוא יותר על כך בפרק 16 'הזדמנות עסקית'
בספרי: 10 הדרכים הטובות ביותר להצלחה בהתמודדות עם אכילה רגשית